תלות הדדית היא מערכת התלויה בקשרים הדדיים בין כל חלקיה וכולם תלויים בכולם. האנושות, במרוצת התפתחותה, בנתה חברה שיתופית שכולם נהנים מכולם וכל אחד תורם את חלקו לטובת המערכת. מתחילת הציוויליזציה, האנושות הבינה שלא תוכל לספק לעצמה את כל צרכיה אם תישאר בבדידות והחלה בשיתופי פעולה, כך הגענו למצב של ביטחון לכל פרט בחברה בכל תחומי חיינו. איחוד של כוחות משותפים הביאו להשגת מטרות שבהם האדם היחיד לא היה מסוגל לממש. כך בנינו לנו מערכת שיתופית שבה כל פרט סומך על השני ומוכן לתת את חלקו וגם לקבל עזרה כשצריך. מעריכים זה את זה ומרגישים אחריות כלפי כולם. כך התפתחנו והשתכללנו מקבוצות קטנות במערות ועד ימינו שכל העולם הוא כפר קטן אינטגרלי וגלובלי.
אופיו המיוחד וייחודיותו של כל אדם הביא יחד עם התפתחות המערכות השיתופיות גם להתפתחות הרצון האינדיבידואלי של כל אחד, האדם התחיל לעשות חשבונות האם השכן שלו תורם באותה כמות ואיכות שהוא תורם, האם כולנו שווים והאם לכולם מגיע שווה בשווה מבלי להתחשב בכמה הוא עושה או תורם לחברה. חשבונות אלו הביאו את האדם לפתח עצמאות משלו, החברה השיתופית נתנה לאדם ביטחון והרגיש שהוא מספיק חזק כדי לנסות בעצמו להשיג את מה שנחוץ לו מבלי להיות תלוי באחרים וכך נוצרו בחברה מדרגים ומאבקי כוחות. החברה חלקה את עצמה למנעד רחב של אנשים בעלי יכולות להשתמש באחרים לתועלתם ועד לאותם חסרי רצון לשלוט שמעדיפים שיגידו להם מה לעשות וישחררו אותם מאחריות ומחויבויות. החברה האנושית כיום מורכבת ממיעוט שולט וקובע הכל ורוב רובה של האנושות מתקיימת תחת חוקם של אותם מעטים בעלי כישורי שליטה באחרים שתמיד שלטונם מונע מרמאות, ניצול לרעת האחר ורק טובתם האישית לנגדם תמיד.
רעיון ההדדיות הלך ונעלם ובמקומו נכנס רעיון הריכוזיות (להרחבה על עזרה הדדית קיראו כאן – http://dolbee.org ) וככל שהוא מחלחל לחיינו אנו כמו נכנעים לו ומאפשרים למעטים לשלוט על הכלל, אנו מאבדים את היכולת להביע את עצמנו כחברה מאוחדת בה כל אחד יכול להחזיק בדעתו לחיות על פי צרכיו ולהנות מחיי חברה שיתופית ומאוחדת שכוללת בה את כל מגוון התכונות האנושיות שיחד כולם דווקא בונות אותנו, את מי שאנחנו באמת. האיזון הנכון בחברה בריאה הוא היכולת להכיל את כל היחידים עם ייחודם, לדעת לשתף פעולה בצורה שוות ערך על פי יכולתו של כל אחד ולא להשוות ביננו כי אנו כולנו שונים.