אז איך זה להיות בהריון בשנת 2020…? זה התחיל טוב דווקא. ההריון הגיע ואתו האבטלה החלקית, שהכריחה אותי להוריד הילוך וליהנות מזמן האיכות שהתפנה לי עם הבן שלי בן השש, שנשאר בבית לאורך כל חודשי הקורונה הארוכים. אני עדיין מלמדת, פחות מבעבר, רק בזום וזה ממש נחמד. הקבוצות השונות לא מודעות לכך שהמדריכה שלהם בהריון. אני לא מתנשמת בכבדות, כי הכל קורה סביב שולחן האוכל שלי, אז אין לי סיבה להתנשף. זה התחיל מהתלבטות אם לחשוף את עצמי לרופאים. בהתחלה נמנעתי, כמו עוד הרבה אחרים, ללכת להיבדק. הייתי נתקפת בסחרחורות והרבה אירועי טרום התעלפות שכאלו. הרגשתי כבר שזה מסוכן ללכת לבד עם הילד, כי חששתי לאבד את ההכרה לידו. דיברתי עם רופאת המשפחה דרך פנייה טלפונית והיא נזפה בי על שלא נבדקתי קודם אצל רופא נשים והפנתה אותי בבהילות לרכישת מד לחץ דם וערכה לבדיקת סוכר. מסתבר שיש לי משהו לא שגרתי כל כך בהריון. אני לא סוכרתית, אלא דווקא ההפך מכך. הגוף שלי לא מצליח לאגור סוכר ואני חווה כל הזמן אירועי היפוגליקמיה, נפילות סוכר חריפות. בכל מקום הסתכלו עלי מוזר, אולי חולת קורונה או עם בעיה אחרת. לפעמים צחקתי עם בעלי שזה כמו המבטי אנטישמיות שנהגנו לקבל כשחיינו בחו"ל.
אשפזו אותי בבית החולים והפנו אותי לרופאה להיריון בסיכון. לימדו אותי לנהל יומן מעקב על האוכל שאני אוכלת ובעיקר לימדו אותי לאכול כל הזמן בערך. בכל שעה וחצי עלי לקחת משהו סוכרי, ואז פחמימה פשוטה ולבסוף פחמימה מורכבת, ושהכול יסתכם בערך בשני ביסים, כי אחרת אקיא את הכל. אה, ובאמת אסור לי לצאת לבד לקחת את הבן שלי מהגן, כדי שלא אתעלף מזה, וחוץ מזה הכל בסדר.
חוץ מהקורונה כמובן. שכחנו את הקורונה. נמנעת כמעט לחלוטין מלפגוש אנשים, כי לא כדאי בכלל שאדבק במצב הזה. הגיע חודש דצמבר ובסופו אכנס לחודש תשיעי. לפני שבועיים התחילו לי צירים מוקדמים, אך לאחר ביקור נוסף במיון הוחלט שעדיף לא לאשפז אותי, בגלל הקורונה כמובן, ושאפשר לחזור הביתה כי אלו אינם צירי לידה. עד כה זה נכון. מחכה בכיליון עיניים ששנת 2020 תיגמר כבר ושאוכל ללדת ולחזור לחיים נורמליים, שכחתי כבר מה זה. אפשר להמשיך לקרוא על כך כאן – http://chinanewsline.com