המקובל רבי משה חיים לוצאטו ( הרמח"ל )

הרמח"ל, מקבול ענק בחכמת הקבלה נולד בפאדובה באיטליה ולמד מגיל צעיר אצל הרב ישעיהו באסאן עד שנת 1707 שרבו עבר לעיר אחרת שם קיבל תפקיד ברבנות. הרמח"ל הצטרף לקבוצת צעירים שעסקה בלימוד חכמת הקבלה בעירו, הם קראו לעצמם "מבקשי ה'".
הם קבעו לעצמם חוקים נוקשים שקשרו אותם למסגרת הלימוד כולל לימוד רציף בתורנות שנמשכה 24 שעות ביממה, אותם תורנים עסקו בלימוד ספר הזוהר, חוקים אלה אומצו מאוחר יותר על ידי קבוצות רבות שעסקו בלימוד חכמת הקבלה.
על פי הרמח"ל אלוהים הוא במהותו הטוב הגמור, שאין טוב אחר כמוהו כלל, שולט יחיד ואין רצון אחר בלעדיו. מכיוון שדרך הטוב היא להיטיב, ה' חפץ לגרום הנאה לזולתו ולכן ברא את העולם שיהיה מי שיהנה מטובו על ידי דבקות בו . אולם היות שהוא טוב אינסופי, הוא שואף להעניק טוב מוחלט, שהוא הטוב שלו עצמו, ולכן גזר שההטבה לנבראיו תהיה דבקותם בו.
על מנת שהטוב הזה יהיה שלם ושייך לנברא בעצמו ולא רק לאלוהים, גזר שהנברא יקנה את השלמות בכוחות עצמו, על ידי בחירה אישית ומעשים ולכן ברא עולם שיהיו בו גם טוב וגם רע ואת המשיכה של האדם הן לטוב והן לרע, כך שיוכל על ידי בחירתו הטובה להגיע לשלמות ולהידבק בבורא. קיום המצוות מפיץ על האדם את אור פני ה' שהוא שלמותו ואילו ביצוע עבירות מושך טומאה מכוחות הרוע שמאפיל וחוסם אור זה. מכיוון שכל תכלית בריאת האדם היא להידבק בה', ראוי שלא תהיה לאדם תכלית אחרת בחייו אלא זאת ושיכלכל את כל מעשיו רק למטרת השגתה.
בספרים דעת תבונות וקל"ח פתחי חכמה מסביר הרמח"ל כי מכל היבטי שלמותו של אלוהים, השלמות שבחר לגלות היא דווקא שלמות הייחוד – שהבורא הוא היחיד ששולט בכל מאורעות העולם ושאין כוח אחר מלבדו. הסיבה לכך היא כיוון שמידת הייחוד היא המאפשרת את קיום הרע ולפיכך גם את הבחירה, וממילא את הטוב הנצחי.

מקור: http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%9E%D7%94%D7%99-%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94